# המניפסט של הברית המהפכנית הגלובלית 
תוכנית, עקרונות, אסטרטגיה 

כל אומללי העולם – התאחדו! 

## חלק ראשון: מצב הסוף 

1. אנחנו חיים בסוף מחזור היסטורי. כל התהליכים המרכיבים את זרם ההיסטוריה הגיעו למבוי סתום לוגי. 
א. סוף הקפיטליזם. הקפיטליזם הגיע לגבולו הטבעי. נותרה רק דרך אחת למערכת הכלכלית העולמית – להתמוטט לתוך עצמה. המערכת המודרנית התנתקה לחלוטין מהמציאות, מאיזון הביקוש וההיצע, מיחס הייצור והצריכה ומהקשר לחיים האמיתיים. כל עושר העולם מרוכז בידי האוליגרכיה הפיננסית העולמית באמצעות מניפולציות מורכבות של פירמידות פיננסיות מלאכותיות. אוליגרכיה זו הפכה לערך נמוך לא רק את העבודה, אלא גם את ההון הקשור לבסיס השוק, והכל באמצעות רנטה פיננסית. שאר הכוחות הכלכליים נמצאים בשעבוד לאליטה חוצת-לאומים, על-ליברלית וחסרת פנים זו. ברור כיום שהקפיטליזם לא עובר עוד משבר רגיל, אלא המערכת כולה עומדת על סף קריסה מוחלטת. המשבר הפיננסי העולמי שהחל בקריסת שוק המשכנתאות האמריקני הוא רק ההתחלה של אסון גלובלי. ניתן לדחות אותו, אך לא למנוע אותו. הכלכלה העולמית בצורתה הנוכחית חרוצה לגורלה. 

ב. סוף המשאבים. במצב הדמוגרפי הנוכחי, עם גידול אוכלוסיית העולם (בעיקר במדינות העולם השלישי), האנושות קרובה למיצוי משאבי הטבע של כדור הארץ – לא רק לשמירה על רמת צריכה נוכחית, אלא אפילו להישרדות מינימלית. אנו מתקרבים במהירות לגבולות הצמיחה הכלכלית; רעב עולמי, מחסור ומגפות יהפכו לנורמה החדשה. חרגנו מקיבולת הנשיאה של כדור הארץ – אסון דמוגרפי קרב. ככל שייוולדו יותר ילדים, כך יגדל הסבל בסופו של דבר. לבעיה זו אין פתרון קל, והתעלמות ממנה היא הליכה עיוורת להתאבדות קולקטיבית גלובלית של המין האנושי בידי המערכת הכלכלית שלו עצמו וצמיחתה הבלתי מבוקרת. 

ג. סוף החברה. תחת השפעת הערכים המערביים והאמריקניים מתרחשת אטומיזציה מלאה של החברות בעולם – אנשים כבר אינם מחוברים זה לזה בקשרים חברתיים כלשהם. קוסמופוליטיות ונומדיות חדשה הפכו לאורח החיים הנפוץ ביותר, בעיקר בקרב הדור הצעיר. יחד עם חוסר יציבות כלכלית ואסון סביבתי, הדבר יוצר זרמי הגירה חסרי תקדים שהורסים חברות שלמות. קשרים תרבותיים, לאומיים ודתיים נקרעים, חוזים חברתיים נשברים, קשרים אורגניים נחתכים. אנחנו חיים בעולם של «המון בודד» – חברות מאוטמות על ידי פולחן האינדיבידואליזם. בדידות קוסמופוליטית הופכת לנורמה, זהויות תרבותיות קורסות פנימה. חברות מוחלפות בנומדיות ובקור הרשת, הממיסים קולקטיבים היסטוריים אורגניים. במקביל נעלמים התרבות, השפה, המוסר, המסורת, הערכים והמשפחה כמוסד. 

ד. סוף הפרט. חלוקת האדם לחלקיו הופכת למגמה דומיננטית. זהויות אנושיות מתפזרות ברשתות וירטואליות, הופכות לפרסונות מקוונות ולמשחק של אלמנטים לא מאורגנים. פרדוקסלית, כאשר אדם נוטש את שלמותו הוא מקבל יותר חירויות – אך במחיר של «עצמי» שאבד, שיכול היה להשתמש בהן טוב יותר. תרבות פוסט-מודרנית מובילה בכפייה אנשים לעולמות וירטואליים של מסכים אלקטרוניים, מרחיקה אותם מהמציאות ומכניסה אותם לזרם של הזיות מאורגנות ומניפולטיביות במיומנות. תהליכים אלה מנוהלים על ידי האוליגרכיה הגלובלית, שרוצה להפוך את ההמונים למרוצים, נשלטים וניתנים לתכנות. מעולם לא שוּבח האינדיבידואליזם כל כך – ובו בזמן מעולם לא היו בני אדם דומים זה לזה כל כך בהתנהגות, בהרגלים, במראה, בטכניקות ובטעם. במרדף אחר «זכויות אדם» אינדיבידואליסטיות האנושות איבדה את עצמה. בקרוב יחליף את האדם הפוסט-אנושי: מוטציה, אנדרואיד משובט. 

ה. סוף האומות והעמים. הגלובליזציה והממשל הגלובלי מתערבים בענייני מדינות ריבוניות, מוחקים אותן אחת אחת והורסים באופן שיטתי כל זהות לאומית. האוליגרכיה הגלובלית מבקשת למחות כל גבול לאומי שמפריע לנוכחותה האוניברסלית. תאגידים רב-לאומיים מעמידים את האינטרסים שלהם מעל האינטרסים הלאומיים והממלכתיים, מה שמוביל לתלות המדינה במערכות חיצוניות לה ולהחלפת עצמאות בתלות הדדית. מערכת היחסים הבינלאומיים מוחלפת במבני האוליגרכיה הפיננסית הגלובלית. מדינות המערב ומונופולים יוצרים את הליבה של ממשל זה, ומשלבים בהדרגה את האליטות הכלכליות והפוליטיות של מדינות לא-מערביות. כך הפכו האליטות הלאומיות לשעבר לשותפות בתהליכי הגלובליזציה, בוגדות באינטרסים של מדינותיהן ואזרחיהן ויוצרות מעמד גלובלי-רב-לאומי שבו יש להן יותר במשותף זו עם זו מאשר עם בני ארצן לשעבר. 

ו. סוף הידע. התקשורת ההמונית הגלובלית יוצרת מערכת של דיסאינפורמציה מוחלטת, מאורגנת לפי האינטרסים של האוליגרכיה הגלובלית. רק מה שמדווח בתקשורת הגלובלית הוא «מציאות». דבר הרבע הרביעי הגלובלי הופך ל«אמת מובנת מאליה». דעות חלופיות עדיין יכולות להתפשט דרך חרכי הרשתות התקשורתיות הגלובליות, אך הן נדחקות לשוליים כי תמיכה כספית ניתנת רק לערוצי מידע המשרתים את האינטרסים של האוליגרכיה הגלובלית, כלומר – ההון. כאשר דעות ביקורתיות חוצות סף מסוים והופכות לאיום על המערכת, מופעלים כלי הדיכוי הקלאסיים: לחץ פיננסי, השמצה, דמוניזציה, הטרדה משפטית ופיזית. בחברה כזו כל מערכת הפצת הידע הופכת למשהו שמודר על ידי אליטת המדיה הגלובלית-רב-לאומית. 

ז. סוף הקידמה. במאות האחרונות חיה האנושות באמונה בקידמה ובתקווה לעתיד טוב יותר. הבטחה זו נראתה בפיתוח המתודולוגיה הפוזיטיביסטית, בפריצות דרך במדע ובידע, ובהופעת רעיונות ההומניזם והצדק החברתי. הקידמה נראתה מובטחת ומובנת מאליה. במאה ה-21 אמונה זו נותרה רק אצל התמימים, המעלימים עין מהמציאות כדי לזכות בחיי נוחות חומרית ושקט נפשי. אך אמונה זו סותרת את עצמה. לא הפרט ולא העולם משתפרים, אלא להיפך – מתנוונים במהירות, או לכל הפחות נשארים אכזריים, ציניים ולא צודקים כפי שהיו. גילוי עובדה זו הוביל לקריסת התפיסה ההומניסטית. רק העיוורים מרצון אינם רואים כי מתחת לסיסמאות המערביות על זכויות אדם וחירות מסתתרת רצון אנוכי לכיבוש ושליטה. הקידמה לא רק שאינה מובטחת – היא לא סבירה. אם הדברים ימשיכו להתפתח כפי שהם כיום, התחזיות הפסימיות, הקטסטרופליות והאפוקליפטיות ביותר יתגשמו. 

2. בסך הכל אנחנו מתמודדים עם סוף של מחזור היסטורי עצום, שפרמטרים בסיסיים שלו מוצו והופרו. הציפיות שהיו חלק ממנו נמחקות או התגלו כהונאה. סוף העולם אינו פשוט קורה – הוא מתרחש לנגד עינינו. אנחנו גם צופים וגם משתתפים בתהליך. האם זה מבשר את סוף הציביליזציה המודרנית או את סוף האנושות? איש אינו יכול לחזות בוודאות. אך היקף האסון כזה שאי אפשר לשלול את האפשרות שגסיסת העולם הגלובליסטי-מערבוצנטרי תגרור את כולנו לתהום. המצב נעשה דרמטי עוד יותר משום שתחת מוסדות הממשל הגלובלי והפיננסים הבינלאומיים הקיימים, שבהם האוליגרכיה הרב-לאומית מכתיבה את רצונה לעולם, תהליכים קטסטרופליים אלה אינם יכולים להימשך כפי שהיו – הסף שלהם הושג. המשבר הגדל לא ניתן לעצירה גם אם הוא מונע מאינרציה עצמית, ולא ניתן לשנות את מסלולו כי קצב מהיר של מגמות גדולות כאלה אינו מאפשר תפנית חדה. 

3. המצב הנוכחי בלתי נסבל – לא רק כפי שהוא, אלא גם לאן שהוא מוביל. היום אסון, מחר התאבדות מינית. האנושות גנבה את עתידה מעצמה. אך האדם שונה מבעלי חיים בכך שיש לו הבנת היסטוריה. גם אם ברגע נתון אינו חש את כל חומרת המצב, ידיעת העבר וראיית עתיד מתוכנן יוצרים פרספקטיבות אופטימיות ומאיימות כאחד – אוטופיות ודיסטופיות. בהסתכלות לאחור על הדרך שכבר עברנו ובהסתכלות קדימה, איננו יכולים להרשות לעצמנו לשפוט לא נכון או לא לשים לב שהדרך שאנו הולכים בה מובילה אותנו לאבדון. רק מי שנשלל ממנו חשיבה היסטורית, שהפך לצרכן על ידי זרם אינסופי ואגרסיבי של פרסומות, בידור חסר תוכן ודיסאינפורמציה, ושהורחק מחינוך ותרבות אמיתיים – רק הוא יכול להתעלם מאימת המצב האמיתי שלנו. רק ברוטו או אוטומט צורך – הפוסט-אנושי – יכול שלא לזהות את העולם כקטסטרופה שהוא הפך להיות. 

4. מי ששמר לפחות גרגר של אינטלקט עצמאי וחופשי אינו יכול שלא לתהות: מה הסיבה למצבנו הנוכחי? מה מקורותיו וגורמיו של אסון זה? ברור כעת שהאשמה היא בציביליזציה המערבית – בפיתוח הטכנולוגי שלה, באינדיבידואליזם, במרדף אחר חופש בכל מחיר, במטריאליזם, ברדוקציוניזם כלכלי, באגואיזם ובפטיש לכסף – כלומר כל האידיאולוגיה הבורגנית-קפיטליסטית-ליברלית. האשמה גם באמונה הגזענית של חברות מערביות שהערכים והאמונות שלהן אוניברסליים, הטובים ביותר ולכן מחייבים את שאר האנושות. בהתחלה תשוקה זו הניבה תוצאות חיוביות – יצרה דינמיקה חדשה, פתחה אפשרויות להומניזם, אזור חופש מורחב, שיפור חומרי לחלק מהאנשים ופתיחת פרספקטיבות חדשות – אך לאחר שהגיעה לגבולה החלה לייצר תוצאות הפוכות. הטכניקה הפכה מעבד לעיקרון עצמאי (אפשרות למרד מכני); אינדיבידואליזם קיצוני, נטול טבע עצמי; חופש שאיבד את הסובייקט שלו; פולחן החומרי שהוביל לניוון רוחני; חברה שהושמדה על ידי אגואיזם; כוח מוחלט של הכסף המנצל עבודה ומגרש את רוח היזמות של הקפיטליזם; אידיאולוגיה ליברלית שהורסת כל סולידריות חברתית, תרבותית או דתית. במערב מסלול זה צמח מתוך הלוגיקה של התפתחותם ההיסטורית, אך בשאר העולם אותם עקרונות הוטלו בכוח באמצעות פרקטיקות קולוניאליות ואימפריאליסטיות, ללא התחשבות בפרטיות התרבויות המקומיות. המערב, שהחל בדרך זו בעידן המודרני, לא רק הביא את עצמו לסיום עגום, אלא גרם נזק בלתי הפיך לכל שאר העמים על פני האדמה. הוא אינו אוניברסלי במובן האמיתי של המילה, אך הוא ומסלולו הקטסטרופלי הפכו לאוניברסליים וגלובליים, כך שאי אפשר עוד להפריד או לבודד את עצמנו ממנו. השינוי היחיד האפשרי הוא לעקור מהשורש את כל המערכת ואת הפרדיגמה שלה. ולמרות שהמצב בחברות לא-מערביות שונה במקצת, פשוט להתעלם מאתגר המערב לא ישנה דבר. שורשי הרעה עמוקים מדי. יש להבין אותם בבירור, להפנים, לזהות ולהאיר אותם. אי אפשר להילחם בתוצאות מבלי להבין את הסיבות. 

5. בדיוק כשם שיש סיבות למצב האסוני הנוכחי, כך יש גם כאלה שהאינטרסים שלהם תלויים בסטטוס קוו – הרוצים שיימשך, מרוויחים ממנו, אחראים לו, תומכים בו, מחזקים אותו, שומרים עליו ומונעים את שינויו. זו מעמד האוליגרכיה הגלובלית-רב-לאומית, הכוללת את הליבה הפוליטית, הפיננסית, הכלכלית והאסטרטגית-צבאית של אליטת העולם (רובה מערבית), וכן רשת רחבה של אינטלקטואלים המשרתים אותה, מנהלים וטייקוני מדיה היוצרים את חצרה הנאמנה. יחד הם מעמד השליט של הגלובליזם. הוא כולל מנהיגים פוליטיים של ארה»ב, טייקונים כלכליים ופיננסיים, וסוכני הגלובליזציה המשרתים אותם ויוצרים רשת פלנטרית ענקית שבה משאבים מוקצים לנאמני הגלובליזציה. הם גם מנהלים את זרם המידע, שולטים בלובינג פוליטי, תרבותי, אינטלקטואלי ואידיאולוגי, אוספים נתונים, חודרים למבני מדינות שעדיין לא נשללה מהן ריבונותם באופן מלא, שלא לדבר על שחיתות, שוחד, השפעה והטרדה של מתנגדים. הרשת הגלובליסטית מורכבת מרמות מרובות – משימות פוליטיות ודיפלומטיות, תאגידים רב-לאומיים ומנהליהם, רשתות מדיה, מבני סחר ותעשייה גלובליים, ארגונים לא-ממשלתיים וקרנות וכדומה. האסון שבו כולנו נמצאים, המגיע לשיאו, הוא מעשה ידי אדם לחלוטין. יש כוחות שיעשו הכל כדי לשמור על הסטטוס קוו. הם האדריכלים והמנהלים של העולם הגלובלי, האגוצנטרי, ההיפר-קפיטליסטי. הם אחראים להכל. אוליגרכיה גלובלית ורשת הסוכנים שלה הם שורש כל רע. הרע מתגלם במעמד הפוליטי הגלובלי. העולם הוא כפי שהוא כי מישהו רוצה שכך יהיה, ומשקיע מאמץ רב כדי שכך יהיה. דחף זה הוא המהות של הרוע ההיסטורי הזה. אך אם כך הדבר, ואם מישהו אחראי למצב הנוכחי – אזי ההתנגדות וההתנערות מהסטטוס קוו מקבלת מטרה. האוליגרכיה הגלובלית הופכת לאויב כל האנושות. אך עצם נוכחותו של אויב מזוהה נותנת לנו סיכוי להביס אותו, סיכוי לישועה ולהתגבר על האסון. 

## חלק שני: דמותו של עולם נורמלי 

אומרים לנו, באמצעות היפנוזה ותעמולה, שאי אפשר אחרת ממה שיש עכשיו, ושכל אלטרנטיבה תהיה גרועה עוד יותר. המנגינה המוכרת אומרת: «לדמוקרטיה יש הרבה חסרונות, אבל כל שאר המשטרים גרועים בהרבה, ולכן עדיף לקבל את מה שכבר יש». זה שקר ותעמולה פוליטית. העולם שבו אנו חיים בלתי נסבל, בלתי נסבל ומוביל להתאבדות ציביליזטורית בלתי נמנעת שלנו. מציאת אלטרנטיבה לו הכרחית להישרדות. אם לא נפיל את הסטטוס קוו, לא נשנה את מסלול התפתחות הציביליזציה, לא נשלול את הכוח ונשמיד את האוליגרכיה הגלובלית כמערכת וככוחות, קבוצות, מוסדות, תאגידים ואף יחידים מניפולטיביים – נהיה לא רק קורבנות, אלא גם שותפים לסיום הקרב. הטענה ש«הכל לא כל כך גרוע», ש«פעם היה גרוע יותר», ש«איכשהו הכל ישתפר» וכדומה – היא סוג מכוון של היפנוזה שנועדה להרדימ את שרידי התודעה החופשית והאנליזה הצלולה לעצלות. האוליגרכיה הגלובלית אינה יכולה לאפשר לנתיניה לחשוב באופן עצמאי ומחוץ למסגרות הסטנדרטים המוטלים בסתר. אליטה זו אינה פועלת ישירות כמו במשטרים טוטליטריים של העבר, אלא בעדינות ומסוכנת, גורמת לאנשים לקבל את הדוגמות שלה כמובנות מאליהן ואף כאילו נבחרו בחופשיות על ידי כל אדם. אך כבוד האדם תלוי ביכולת לבחור בין «כן» ל«לא» למצב הנוכחי. אף ישות אינה יכולה לכפות «כן» על אדם ועדיין שזה יהיה «כן» אנושי. ניתן לומר «לא» לכל דבר, בכל עת ובכל נסיבות. בהכחשת זכות בסיסית זו האליטה הגלובלית מכחישה את כבודנו האנושי. כלומר היא מתנגדת לא רק לאנושות, אלא לאנושיות ולטבע האנושי. דבר זה לבדו נותן לנו זכות למרוד בה, לומר לה «לא» רדיקלי, לסרב להצעותיה, להתעורר מההיפנוזה שלה ולדמיין עולם אחר, דרך אחרת, סדר אחר, מערכת אחרת והווה ועתיד אחרים. העולם המקיף אותנו בלתי נסבל. הוא רע מכל נקודת מבט. הוא לא צודק, אסוני, לא אמין ומטעה. הוא אינו חופשי. יש לרסקו ולהשמידו. אנחנו זקוקים לעולם אחר. הוא לא יהיה גרוע יותר, כפי שאומרים לנו האוליגרכיה הגלובלית ומשרתיה הנאמנים כדי להפחיד אותנו. הוא יהיה טוב יותר ויהיה דרך לישועה. 

מהו במקרה זה עולם טוב יותר, סדר עולמי רצוי? על בסיס מה נוכל לקבוע שהקיים הוא פתולוגיה? דמותו של עולם טוב ונורמלי יותר יכולה להיות שונה מאוד בהתאם למי שמדמיין אותה, גם אם כל התמונות הללו מתנגדות באותה מידה למצבנו הנוכחי. אם נעמיק בפרטי כל אחד מפרויקטי האלטרנטיבה הללו, מחלוקות יתעוררו בהכרח במחנה התומכים באלטרנטיבה גלובלית. אחדותם תערער, רצונם להתנגד ישותק, תחרות בין הפרויקטים השונים תערער את ההתלכדות של הכוחות האנטי-גלובליסטיים. עלינו להתנגד למגמה זו. לכן על עולם נורמלי, עולם טוב יותר, יש לדבר רק בזהירות מרבית. עם זאת, ישנם עקרונות וסימני דרך ברורים מאוד שקשה לערער עליהם על ידי כל אדם שפוי. ננסה למצוא אותם. 

א. נדרש מודל כלכלי אלטרנטיבי למערכת הקפיטליזם הפיננסי הספקולטיבי הקיימת כיום. אלטרנטיבות נראות בקפיטליזם תעשייתי «אמיתי», בכלכלה איסלאמית, בסוציאליזם, בפרויקטים ירוקים ובמערכות הקשורות לייצור ממשי. יש לחפש מנגנונים כלכליים חדשים לחלוטין, כולל צורות אנרגיה חדשות, ארגון עבודה וכדומה. כלכלת עולם נורמלי לא תהיה כזו שקיימת כיום. 

ב. בהכרה בגבולות הצמיחה ובמשאבים סופיים, יש לטפל בבעיית החלוקה על בסיס תוכנית החלה ומשותפת לכל האנושות, ולא על בסיס מאבק תחרותי אנוכי ודרוויניסטי על שימוש ושליטה במשאבים אלה. מלחמות משאבים – צבאיות או כלכליות – יש לדכא לחלוטין. האנושות מאוימת ממאבק זה, ועלינו לאמץ עמדה שונה כלפי סוגיות הדמוקרטיה והמשאבים. במשחק זה לא יהיו מנצחים. כולם יפסידו. בעולם נורמלי איום זה צריך להיענות על ידי כל בני האדם יחד, ולא בנפרד. 

ג. המצב הנורמלי והטוב ביותר של קיום אנושי אינו פירוק והתפזרות ליחידים מאוטמים, אלא שימור מבני קולקטיב חברתיים המקיימים העברת תרבות, ידע, שפות, פרקטיקות ואמונות מדור לדור. האדם הוא קודם כל יצור חברתי – ולכן אינדיבידואליזם ליברלי הוא הרסני ופלילי. יש להציל את החברה האנושית בכל מחיר. מכאן נובע שעל האוריינטציה החברתית לגבור על האינדיבידואליזם הליברלי. 

ד. בחברה שתתגבש יש לשמור על חירות לשמור על כבודו האנושי, זהותו, מהותו ושלמותו של האדם. כמו כן יש לשמר את המבנים שבלעדיהם אישיות אינדיבידואלית אינה יכולה להתפתח ולהשתרש – משפחה, עבודה יצרנית, מוסדות ציבוריים, זכות לקבוע את גורלו וכדומה. יש לעצור מגמות המובילות להתמוססות מה שהופך אותנו לאנושיים כחברי חברות ותרבויות, ולהחלפתו בסוגי אדם אוניברסליים חדשים או סטיות פוסט-אנושיות. האנושיות שלנו בכל צורותיה וגיווניה הקיימים היא משהו שיש לשמרו, ואף לשחזרו כפי שהיה פעם. 

ה. חברה נורמלית היא זו שבה עמים, אומות ומדינות נשמרים כצורות קהילה אנושית מסורתיות – כצורות נבראות, שנוצרו על ידי ההיסטוריה והמסורת. הן יכולות להשתנות, אך אין לבטלן או למזגן בכוח לסיר היתוך גלובלי אחד. הגיוון של עמים ואומות הוא אוצר היסטורי של האנושות. ביטולו דומה לביטול ההיסטוריה, החופש ועושר התרבות. תהליכי הומוגניזציה גלובלית המונעים על ידי שווקים יש לעצור ולהפוך. 

ו. חברה נורמלית מבוססת על אפשרות לרכוש ידע, להעניק ידע, על סוג של אוסמוזה עם העולם והקיום שלנו כבני אדם על בסיס מסורת, ניסיון, גילוי וחופש לחפש משמעות. תחום הידע אינו צריך להיות שדה של תצוגות וירטואליות, היפנוזה תקשורתית או מרחב למניפולציה של התודעה בקנה מידה גלובלי. התקשורת ההמונית פועלת כתחליף וירטואלי למציאות. יש להחליפו בהרהור עצמי צלול המבוסס על מקורות פתוחים, אינטואיציה, יצירתיות וניסיון. כדי להשיג זאת יש לרסק את דיקטטורת המדיה המסחרית ההמונית הנוכחית ולפרק את המונופול של האליטות הגלובליות הקובעות כיום את התודעה ההמונית. 

ז. חברה נורמלית צריכה שתהיה לה חזון חיובי של העתיד. אך במקביל, כדי להגיע למטרה המיועדת, יש לנטוש את האשליה שהדברים מתפתחים היטב מעצמם או להיפך – שהאסון בלתי נמנע. הנקודה של ההיסטוריה האנושית היא שהיא פתוחה. היא כוללת רצון אנושי ויכולת לממש את החופש שלו. הדבר הופך את העתיד לאזור של אפשרויות: הוא יכול להיות טוב יותר או גרוע יותר, תלוי איך ניצור אותו. הכל תלוי במה נבחר ומה נעשה. אם לא נבחר או אם יחסר לנו הרצון לבצע – ייתכן שהעתיד לא יגיע כלל, או שזה לא יהיה העתיד שאנו מעדיפים. 

ח. חברה נורמלית חייבת להיות מגוונת, פלורליסטית ופוליצנטרית. היא חייבת להכיל אפשרויות פתוחות רבות ותרבויות רבות. דיאלוג חייב להיות חופשי, לא כפוי. כל חברה חייבת לבחור לעצמה את האיזון בין המרכיבים הרוחניים והחומריים. אך כפי שההיסטוריה מראה, דומיננטיות חדה של מטריאליזם מובילה תמיד לאסון. הזנחת המימד הרוחני של קיומנו היא קטלנית ומכחישה את מה שהופך אותנו לאנושיים. הסטייה החדה הנוכחית לעבר מטריאליזם מוגזם חייבת להיות מאוזנת בתפנית חדה לעבר העיקרון הרוחני. דומיננטיות העושר ומרדפו אסור שתעלה על ערכים אחרים או תוצב על הפסגה הגבוהה ביותר של החברה. כל חברה שבה תפקיד הכסף אינו גדול כמו אצלנו היא מעצם ההגדרה נורמלית, צודקת ומקובלת יותר מזו שבה אנו חיים כיום. כל מי שחושב אחרת – חולה או סוכן השפעה של האוליגרכיה הגלובלית. צדק והרמוניה חשובים יותר מהצלחה אישית ותאוות בצע. תאוות בצע ואינטרס עצמי אינדיבידואליסטי נחשבים חטא או חולשה כמעט בכל תרבות ודת אנושית. צדק ודאגה לטוב המשותף הוא אחד הערכים הנפוצים ביותר. חברה צודקת נורמלית יותר מחברה המבוססת על אנוכיות. סדר עולמי נורמלי מכיר באיזון הכוחות ובזכותן של חברות ותרבויות שונות למצוא את דרכן שלהן. כלומר, זו הנורמה, והנורמה הזו, אפילו בצורתה הכללית והמשוערת ביותר, מנוגדת באופן קיצוני למה שיש סביבנו. הסטטוס קוו אינו נורמלי, הוא פתולוגיה. ברגע שכוחה של האוליגרכיה הגלובלית יופר, הכל יחזור למיקוד. 

(...המשך המניפסט ארוך מאוד; לצערי לא ניתן להכניס את כל 40+ העמודים בפוסט אחד. אם תרצה/י חלק מסוים נוסף (למשל חלק שלישי, רביעי, חמישי וכו') או את כולו בקובץ, אשלח בשמחה. הטקסט תורגם לעברית מודרנית, נייטרלית-גבוהה, שוטפת וקריאה, תוך שמירה על הרוח והמסר המקורי.)